הבלוג שלי

Welcome to my blog

אי אפשר איתם ואי אפשר בלעדיהם - כיצד מתמודדים עם המסכים?

תמונה שעולה בזכרוני: אני אם צעירה ונוסעת עם ילדי הקטנים לרופא מחוץ לעיר. אמצעי הניווט של אותם הימים היו הוראות הגעה ליעד, אותם הדפסתי מראש, ו"אטלס כבישי ישראל" ששכן דרך קבע במכוניתי. בנקודה כלשהיא, טעיתי ומצאתי את עצמי בדרך בלתי מוכרת. אני זוכרת, כאילו היה זה היום, את מפלס הלחץ שלי ההולך ומטפס... זו היתה חוויה בלתי נעימה בעליל...  היום, בעידן בו אפליקציות ניווט מדוייקות מצויות בכל טלפון חכם - חוויה שכזו היתה נחסכת ממני.

אין ספק, שמהפיכת האינטרנט קידמה אותנו והביאה לשינויים חיוביים רבים בחיינו, באופן כזה, שלא ניתן יותר לדמיין את חיינו בלעדיהם.  לצידם, החשיפה המרובה למסכים טומנת בחובה אתגרים. רבים מההורים, בהם אני פוגשת, מתלוננים על תחושת קושי לשלוט  בשעות המסך שילדיהם צורכים ולמנן אותן. פעמים רבות הם חשים חסרי אונים ומודאגים מאד. התקשורת חושפת בפנינו את הסכנות ברשת ומקרי-קיצון של נזקים חמורים בתפקוד ילדים ובני נוער, שהתמכרו למשחקים שכאלו, וחיים תרתי-משמע ב"עולם וירטואלי".

כמי שנולדה וגדלה בעולם שונה לחלוטין אני חשה צורך "להשלים פערים", ולהבין טוב יותר את העולם בו נמצאים הילדים והמתבגרים של ימינו. בפוסט זה, אשתף בכמה תובנות שרכשתי ממאמרים ומכנסים מקצועיים בנושא.

הנה כמה עובדות שכל הורה בימינו צריך להיות מודע להן:

  • יותר משליש מהילדים בארה"ב משחקים בסמארטפון ובלפטופ עוד לפני שלמדו ללכת ולדבר...

  • החשיפה למסכים בגיל מוקדם מהווה את אחד הגורמים לקשיי קריאה (ללא קשר ללקויות למידה ובעיות קשב וריכוז), ומשפיעה לרעה על היכולת לדמיין ועל פיתוח תפקודים ניהוליים. (תפקודים ניהוליים הם אוסף של יכולות קוגניטיביות גבוהות כמו: שליטה בדחפים, ויסות רגשי, גמישות מחשבתית, תכנון, התארגנות ופתרון בעיות).

  • המצאות מכשירים חכמים באזור הלמידה משפיעה לרעה על יכולת הזיכרון, המיקוד ועיבוד המידע.

  • ילדים עם לקויות למידה והפרעות קשב וריכוז מצויים בסיכון גבוה יותר להתמכרות קיצונית למסכים. התמכרות שכזו משבשת את סדר יומם של המשתמשים – לרבות הרגלים בסיסיים של אכילה, נקיון ושינה, גורמת להם להסתגרות בבית, המנעות מפעילויות חברתיות ובמקרי קיצון אף סירוב ללכת לבית הספר. 

  • חסך באינטראקציות חברתיות מול אנשים "בשר ודם" פוגע באופן ממשי במיומנויות החברתיות והרגשיות. הילדים הופכים לכהי-חושים ויכולתם להיות אמפטים לאחר נשחקת. 

  • נוכחות מוגזמת במסכים וברשתות החברתיות, בפרט, עלולה לפגוע בתפקוד הלימודי, במצב הרוח ובדימוי העצמי ("כולם נראים כל כך יפים, ומבלים במקומות שווים כל הזמן ורק אני לא..."), ולהגביר חרדה. 

אז מה עושים?!...

  • ראשית, אל תמהרו לחשוף את הילדים למסכים ובמיוחד לא לטאבלטים וטלפונים חכמים. אין כמו משחק על כל צורותיו, חומרי יצירה וספרים בכדי להעשיר את הילד, לפתח את דמיונו, יצירתיותו, יכולת החשיבה שלו ועולמו הרגשי – במיוחד אם אלו נעשים בהשגחת מבוגר אחראי ומיטיב.

  • נכון להיום, מרבית הילדים מקבלים את הטלפון החכם הראשון שלהם עד כתה ג'. דחו ככל הניתן מתן טלפון שכזה לילדכם. אחד הדברים שעשויים לעזור היא התארגנות ברמה קהילתית. כך למשל, במקרים בהם הורי הכתה/השכבה מתאגדים ומסכימים בינהם על דחיית השימוש בסמארטפון, גם אם קומץ הורים מסרב – הרי שברגע שרוב הילדים נטולי טלפון חכם ניטל העוקץ מכוחה של הקבוצה לבייש ברבים ולהטיל חרמות.

  • ברגע שנותנים לילד את הסמארטפון הראשון שלו יש לעשות זאת בליווי הסבר, הדרכה ותרגול – ממש כפי שנוהגים, כשמלמדים ילד לחצות כביש לבד. הנהיגו כללים כמו: זמני שימוש בנייד ומתי השמוש אסור. למשל: "אפשר לשחק אחר הצהריים לאחר סיום שיעורי הבית" - בזמן שתגדירו; "בזמן הארוחה המשפחתית כולם מניחים את הטלפון בצד" ועוד.

  • זכרו ש "נאה דורש נאה מקיים" ... אם דרשתם מהילד שלא לשבת לארוחת הערב עם הנייד שלו, הראו דוגמה והחילו את אותו כלל על עצמכם...

  • מומלץ מאד לערוך הסכם משפחתי בו יופיעו הכללים ועליו יחתמו הילד וההורים.

  • כך גם לגבי פתיחת פרופיל /הצטרפות לרשתות החברתיות – מן ההורים נדרשת הכנה של הילד לסכנות האורבות ברשת, ופיתוח שיח עם ילדם על סוגיות שונות, כגון: פרטיות: במה משתפים ומה לא בטוח שכדאי להעלות, מה עושים במקרה של השמצה או קריאה לחרם בקבוצת הווטסאפ ? מה זו חברות ומה זה חבר  אמיתי ? במה זה שונה  מ"חברים" ברשתות למינהן ?

  • שמרו על ערוצי תקשורת פתוחים עם ילדיכם – שבו עימם לשיחה והתעניינו באמת במה שקורה להם: חוויותיהם, דעותיהם והרגשתם מעבר לשיח שאופיו משימתי; "כבר סיימת להכין שעורי בית ? / החדר מסודר? / המערכת למחר מאורגנת ?...

  • כחלק מהתקשורת הפתוחה וההתעניינות בילדיכם – התעניינו גם ב"חייהם הוירטואליים". זו הזדמנות להתקרב לעולמם וגם להיות עם האצבע על הדופק... בקשו מהם להראות לכם את המשחקים בהם הם משחקים וללמד אתכם את הכללים, הדמויות בהן הם בוחרים, סרטונים ביו-טיוב שמצאו חן בעיניהם וכדומה.

  • השגחה הורית בימינו צריכה להתקיים גם במרחב הוירטואלי; התקינו מסנני תוכן ולצידם  הסבירו לילדים על הסכנות ברשת (מתחזים, פדופילים, שיימינג וחרם חברתי).

  • כחלק מהשיח עימם – בנו עם ילדיכם תסריט פעולה, שיסייע להם  להפנים את האופציה לפנות להורים או למבוגר אחראי אחר; למשל: מה תעשה אם בקבוצת הווטסאפ הכיתתית מעליבים ילד או קוראים להחרמתו ? איך תנהג אם יקפוץ לך למסך סרטון עם אנשים ערומים ? כיצד תגיבי אם מישהו זר פונה אליך ומבקש ממך לשלוח פרטים מזהים או תמונה שלך ?

לסיכום,  עלינו להכיר בכך, שהאינטרנט והמסכים למינהם הפכו לחלק בלתי נפרד מחיינו – לטוב ולרע.  הם כאן בכדי להשאר, ומה שדרוש הוא ללמוד כיצד להתנהל איתם ולהפיק את המיטב ממה שמציעה לנו הקידמה תוך שמירה על שלומם של ילדינו.

© 2018 by Gali Harpaz Matoki | צור קשר